הפעם הראשונה שהגבות שלי טופלו היתה באמצע שנות העשרים שלי. זה היה במסגרת שיעור בקורס האיפור שלקחתי בסטודיו של מארי-הלן, וזו היתה הפעם הראשונה ששמתי לב לגבות.
מאז אני לא מפסיקה לבהות בגבות של אחרים.
אני מוקסמת משפע הדגמים שקיימים ומאמינה גדולה בגבות נכונות הרבה לפני איפור נכון.
מישהי יכולה לשנות את כל פניה באמצעות עיצוב גבות. זה די דומה לתספורת חדשה. למעשה, אני חושבת שאנשי הגבות הכי טובים, בד"כ גם יודעים לספר ומתייחסים לעניין כתספורת.
אני תמיד מעדיפה את שיטת הפינצטה על-פני חוט/שעווה, פשוט בגלל שהתוצאה נראית יותר טבעית ומשתלבת.
אני חרדה לגבות שלי. כן.
אין לי גבות עבות ומלאות, כפי שהייתי רוצה, ולכן כל שיערה יקרה לליבי. מאוד.
מה איתך?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה